<h1>המנהיג הלכ' חליצה</h1>
<h2>דף מב.</h2>
בשם רבנו יעקב מ"כ. היבמה לא תחלוץ עד שיהו לה ג' חדשים אחר מיתת הבעל אחת ארוסה ואחת נשואה אחת גדולה ואחת קטנה כי מתניתא דפ' החולץ [יבמות מ"ב ע"ב]. וכל אשה שהוחזקה שהגיעה לכלל שנותיה והוחזקה לסימנין בשכנותיה אינה צריכה בדיקה. (כדתנן) [כדאמרינן] [קדושין פ' ע"א] מלקין על החזקות ואע"פ שאין שורפין תרומה על החזקות התם חומרא בעלמא הוא. והוחזקה הינו שיצא עליה קול שעברו עליה י"ב שנה ויום אחד ושיצא עליה קול שראו לה סימנין, אבל על ידי חזקה שהגיעה לכלל שנותיה לא אמרינן חזקה הביאה סימנין. ואע"ג דאמ' רבא [נדה מ"ו ע"א] קטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנין הינו למיאון ולא לחליצא ולחומרא, דההיא חזקה אינה נראית לעינים ואין יציאת קול ראיה. והיכא דהגיעה לכלל שנותיה ולא הוחזקה בסימנין לא סמכינן אחזקה דרבא ונבדקת על פי קרובים ואפילו על פי חמש נשים השונאות אותה דאין לך כתב מוכיח גדול מזה דסימנין מוכיחין ועבידי לאיגלויי. וכדתנן [גיטין כ"ג ע"ב] אף הנשים שאינן נאמנות לומ' מת בעלה, נאמנות להביא גיטה, מה בין גט למיתה כתב מוכיח.
<h2>דף קא.</h2>
גט חליצה מה דהוה קדמנא בכך וכך וכו'. איך אנחנא דייני דחתימין לתחתא במותב תלתא כחדא הוינא ואיצטריפנא לבי חמשה איך רחל בת יעקב ארמלת חנוך בר ראובן סליקת לקדמנא לבי דינא והקריבת לקדמנא גבר חד דשמיה פלוא בר ראובן יבמה והכין אמרת רחל דא דאנא הוית נסיבנא לנשי לחנוך בן ראובן מיתנא אחוהי דפלוא דנא דמן אבוהי הוא וההוא חנוך בעלי שכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת מוקים שמיה בישראל לא שבק והדין פלוא אחוהי דההוא גברא חאזי ליבומי מדאוריתא. ובכן אתון דייני אימרו ליה אם צבי ליבומי יתא ייבם ואי לא ליטלע לי קדמיכון רגליה דימינא ואישרי סיניה מעל רגליה ואישתמודענוהו לפלוני דנן דאחוהי דמן אבוהי הוא דההוא מיתנא ואמרנא ליה אי צבית ליבומי יתא ייבם, ואי לא אטלא לה קדמנא רגלך דימינא ותשרי סינך מעל רגלך בכן אתיב ואמר לנא לית אנא צבי ליבומי יתה ויאמר לא חפצתי לקחתה וכיון דאמ' קדמנא הכי אקרינוהא לרחל דא מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי. ולפלוא דנן אקרנוהי לא חפצתי לקחתה. ואטלע קדמנא רגליה דימינא ושרת סיניה מעל רגליה ורקת באנפוהי רוקא דאיתחזיא לדייני מפומה על ארעא ותוב אקרנוהא להדא רחל ככה יעשה לאיש אש' לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל תלתא זמני. ובכן אנחנא דייני וכל דהוו תמן קדמנא בבי דינא ענינא כולנא בתרה ואמרנא חלוץ הנעל ג' זימנין ומדאיתעביד עובדא קדמנא אשרנוהא לרחל דא למהך להתנסבא לכל גבר דתצבין ואינש לא ימחי בידה מן יומא דנן ולעלם. ומה דהוה קדמנא בעת מנא רחל דא למיכתב לה גיטא דחליצתא דנן וכתבנא וחתמנא ויהבנא לה למיהוי לה בידה לראיה ולזכות כדת משה וישראל.
יצחק בר מאיר אבן מאגש הלוי. מאיר בן הרב ר' טדרוס הלוי. אברהם ב"ר נתן הירחי.
הא דתנן בפ' מצות חליצה, מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה, ומפרש רבנו האיי ז"ל, דמיפסקין כרעיה מן הארכו' ולמטה, יש להקשות מן דאמ' אמימר [ק"ג ע"א] האי מאן דסאגי (אחללתא) [אליחתא] דכרעיה לא חליץ. ובירוש' [פי"ב ה"א] מתניתא דקשור מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה מן הארכובה ולמעלה אינה חליצה כשירה. פי' אם רצועות הסנדל קשורות מן הארכובה ולמטה והתירתן היבמה כדאמרן קמי הכין, [שם] רב אמ' עיקר חליצה התרת רצועות כשרה החליצה שזהו מעל רגלו מן הארכובה ולמעלה מעל דמעל הוא. ופריך שלש רגלים, פרט לבעלי קבין דאלמא שוק לא איקרי רגל וכן בחליצה ליבעי מעל רגלו ולא מעל שוקו. ושני אי כתיב וחלצה נעלו מרגלו כדאמרת, השתא דכתי' מעל רגלו אפי' משוקו חליץ וקימא מתני' כאמימר. וכן עיקר במגלת סתרים.
וצריך ליתנו לחולץ שיהא שלו, שנא' וחלצה נעלו. ושל ימין. ולמנעליה ברגלו ימין יחף, דכתי' מעל רגלו ולא מעל דמעל. ולמקטריה ברצועה ולמיהדקיה שפיר. ואם הרצועות לבנות והמנעל שחור שפיר דאמי. במסכת יום טוב [ט"ו ע"א] מפני שצריך (מצד הגיד) [ביצת הגיר] להשחירו. והאי דאמרי' בפ' [סדר תעניות אלו] [תענית כ"ב ע"א] מאי טעמא סימת מסאני אוכמי שהיה נועל מנעל שחור ורצועות שחורות והמנהג היה במנעל שחור ורצועות לבנות וכדמשמע בסנהדרין [ע"ד ע"ב] ובשעת השמד אפי' לשנויי ערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבר לעשות הרצועות שחורות.
<h2>דף קא:</h2>
והיבמה הולכת אחרי היבם להתירה [סנהדרין ל"א ע"ב] שנא' וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה. וצריך הב"ד של שלשה לקבוע מקום דכתי' השערה ולאיצטרופי בי חמשה לפרסומי מילתא. ולא יהו גרים אלא ישראלים מאב ומאם, דכתי' ונקרא שמו בישראל. ואע"פ שבפר' ר' אליעזר אומ' [יבמות ק"ב ע"א] עדות חליצה בעשרה לא סמכינן עליה.
<h2>דף קב.</h2>
וצריך הסנדל או המנעל שיהא תפור בעור. ואמ' רבא אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל. ירוש', [יבמות פי"ב ה"א] זאת אומרת מנהג מבטל הלכה. ומנעל לכתחלה מאי טעמא לא משום מנעל המרופט בלוי וקרוע. וכדתנן בשבת [קמ"א ע"ב] לא תצא אשה במנעל המרופט ולא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה. ואע"ג דסנדל בעינן לכתחלה [הני מילי] היכא דשכיח אבל השתא דלא שכיח נהגו העם במנעל. כדאמרי' בירוש' דפ' מצות חליצה, [שם] א"ר יוסי מעשה שהלכתי לנציבין וראיתי שם זקן אחד וכו' ואמ' ליה במה הוא חולץ במנעל או בסנדל ואמרתי לו וכי יש סנדל במקומנו. אלמא היכא דלא שכיח סנדל חולצין לכתחלה במנעל.
וכתב רב נטרונאי ז"ל, סנדלא דידן אע"ג דאית ביה חומרתא כיון דקטיר בית מותבא כסנדלא דטייעי הוא ומיהדקיה שפיר כי היכי דתהוי חליצה מעליתא כענין הסוחרים עוברי דרכים שקושרין אותן יפה שלא יפלו מהן בדרכים. ומנהגא דאית להו לב"ד סנדלא או מנעל דאית ליה עקב ושנצי ודלא תפור בכיתנא. ומקנו ליה לחולץ שיהא שלו וכדאמרי' בריש סנהדרין, [ז' ע"ב] ואצוה את שופטיכם אלו כלי הדיינים חוטרא ורצועה ושפורא וסנדלא.
וצריך שיהא היבם בן י"ג שנה ויום אחד. ובודקין אותו ואותה ואפי' בקרובין שהביא שתי שערות דאיש כתי' בפרשה ומקישין אשה לאיש. והמנעל מעור בהמה טהורה, דילפי' נעל מנעל דתחש, דכתי' ואנעלך תחש. וקושרו סביב רגלו ברצועה יפה ומהלך בו קימעא ועומד[ין] מעומד כשאר בעלי דינין. והיבמה שהיא בת י"ב שנה ויום אחד והביאה שתי שערות קוראה בלשון הקדש מאן יבמי וגו'. ולא תפסיק בלא אבה יבמי. והיבם קורא בלשון הקדש לא חפצתי לקחתה. ודוחק היבם רגלו בארץ יפה והיבמה מתרת את רצועות המנעל וחולצת את המנעל ושולפתו בידה ימין ושמאל מסיעתו. ורוקקת רוק הנראית לדיינים בצאתו מפיה עד נפלו לארץ. וקוראה בלשון הקדש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו. ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. וכתב רב יהודאי ז"ל, שהיבמה אומרת חלוץ הנעל ג' פעמים וכן כל העומדים שם אומרין אותו ג' פעמים. וכדאמרי' [במנחות פ' העומר [ס"ה ע"א] קופה זו הן ג' פעמים מגל זו הן ג' פעמים].
[ירוש' פר' מצות חליצה [פי"ב ה"א]. ר' זעירא מחוי לר' אבא, ר' יצחק חלץ חליץ, כיצד הוא עושה, קושרו כדי שיהא יכול להלך בו מאליו, אמ' ר' חנינא בריה דר' הלל, עונבו כדי שתהא יכולה להתירו באחת מידיה, כיצד היא עושה מתירתו בימין ותופשתו בשמאל ושומטת עקב בימין וגוררתו בימין כדי שתהא חליצה והתרה בימין, רב אמ' עיקר חליצה התרת רצועות וכו'].
<h2>דף קד.</h2>
[ואין צריך גט חליצה אלא לראיה בעלמא וכדאמ'] בגיטא דחליצתא למיהוי בידה לראיה ולזכות ש"מ. ויש שאומ' שאף במקום ב"ד צריכה גט חליצה לפי שנאסרה בקרובים. וכתבי לה הכי. במותב תלתא כחדא הוינא ואיצטריפנא לבי חמשה. ורב יהודאי ז"ל כתב, דלא צריך [אלא] במותב תלתא הוינא. ורבנו יעקב כתב דצריך חיישינן לב"ד טועין. ויש דברים הרבה שאינן מעכבין כדאמרי' ביבמות בפ' מצות חליצה דקריאה לא מעכבא. כל זה כתב רבנו יעקב בספרו הישר.
